גישות בהאכלת תינוקות

כשהבייבי שלנו אוכל טוב – אנחנו רגועים יותר. כשהתינוק שלנו נהנה מהמזון ובטח כשאנחנו מסתכלים בצלחת ריקה בתום הארוחה, יש איזה עונג בלתי מוסבר שמלווה את פעולת שטיפת הצלחת. אם אתם מרגישים ככה, אתם לגמרי לא לבד, ואם אתם מרגישים מתוסכלים כשהוא אוכל פחות או מתקשה בפעולת האכילה – אתם עוד יותר לא לבד.

כשמדובר בהאכלת תינוקות, יש שלוש גישות בסיסיות: גמילה למטרת האכלה עצמית, האכלה בכפית והאכלה משולבת. האופן שבו תבחרו להזין את התינוק לגמרי נתון להחלטתכם, והוא גם משתנה מאוד בתרבויות שונות (אבל זה כבר לפעם אחרת…). הנה שלושת הגישות פרושות לפניכם, כדי שתוכלו לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורכם ועבור התינוק ולסייע לו לאכול באופן משביע רצון.

האכלה עצמית

במסגרת גישה זו, מדלגים הורים על האכלת התינוקות, גם באמצעות האכלה בכפית, כדי לאפשר לתינוק להאכיל את עצמו בעזרת אצבעותיו בלבד – כבר מהרגע הראשון שהוא מתחיל לפתח עצמאות. הגישה הזו זוכה להכרה בינלאומית, וכמו כל דבר טוב – יש בה יתרונות וחסרונות. הנה הם לפניכם.

יתרונות

• עצמאות – התינוק לומד לאכול באופן עצמאי וזוכה לשליטה מוחלטת
• התפתחות – התינוק מתרגל מיומנויות מוטוריות חשובות
• בקרת תיאבון – התינוק מחליט בעצמו כמה לאכול, ולומד להפסיק כשהוא שבע
• קלות – לרוב בגישה זו תינוקות אוכלים בעיקר מה שהמבוגרים אוכלים, והמשמעות במקרה הזה היא פחות ארוחות נפרדות וגם הרבה פחות עבודה.
• גיוון – התינוק צורך מגוון טעמים ומתנסה במרקמים שונים, מה שעשוי להפחית אכילה בררנית בהמשך
• פחות יקר – התינוק נהנה מאוכל אמיתי, מזין וביתי. אין צורך בצנצנות או בבלנדרים יקרים.
• ארוחות משפחתיות – התינוק הוא חלק מהארוחה המשפחתית ולוקח חלק פעיל בהתרחשות
• מסעדות משותפות – קל יותר לאכול יחד במסעדות, כיוון שהתינוק מסוגל לאכול הכל ולגמרי בעצמו

חסרונות

• בלאגן – כשתינוקות מאכילים את עצמם, זירת האוכל הופכת להיות מלוכלכת ומבולגנת הרבה יותר, באופן טבעי, כך שאם בחרתם ריהוט לבית שעלול להינזק מהסצנה הקולינרית הפרועה, נסו לפרוש תחת כסא התינוק יריעת בד הניתנת לשטיפה בקלות
• פסולת מזון – ברוקולי חצי לעוס שנחת על הרצפה לא צפוי להישאר למערכה השנייה, וכך נוצרת פסולת מזון גדולה יותר – פשוט כי אתם פחות בשליטה על הנעשה בין הצלחת לבין פיו של התינוק

האכלה בכפית

זוהי הגישה המסורתית והמוכרת ביותר להאכלת תינוקות, בה ההורה נמצא בשליטה מוחלטת והמזונות המוגשים לרוב מרוסקים. ההמלצה היא להעניק לתינוק את האפשרות להתנסות באכילה עצמית באמצעות האצבעות עד לגיל 9 חודשים, ובשלב זה ניתן לעבור להאכלה בכפית. האם זה כדאי? ומהם החסרונות? הנה הם לפניכם.

יתרונות

• נקי ומסודר – אתם שולטים בפעולת ההאכלה והבלאגן, באופן טבעי, מינימלי
• גוזל פחות זמן – אין צורך לבשל או לקנות המון מרכיבים
• פחות בזבוז – רוב המזון מגיע לפיו של התינוק או נשמר בצנצנת

חסרונות

• תלות – התינוק נסמך באופן אבסולוטי על הוריו או על הדמות המטפלת שתאכיל אותו, וכך לא מפתח עצמאות
• התפתחות טעמים – תינוקות עלולים לפתח קושי מסוים במגע עם מרקמי אוכל שונים, מה שעלול להוביל להעדפת מזון רך באופן עקבי – גם כשהם כבר גדולים יותר
• בקרת תאבון חסרה – כשההורים מאכילים את התינוק, הוא מקבל פחות הזדמנויות לוויסות התאבון העצמי ולהפסיק לאכול כשהוא מרגיש שבע
• תזונה – תזונה המבוססת על אוכל טחון עלולה להוביל לירידה לא רצויה בהזנה המבוססת על הנקה או בקבוק
• חוויה משפחתית – התינוק אינו אוכל את האוכל של אר בני המשפחה, וכך יש פחות הזדמנות ללמוד באמצעות דוגמה אישית
• יקר יותר – במצטבר, מזון טחון לתינוקות עולה יותר מאשר מזון מלא – פשוט כי יש צורך בכמות גדולה יותר
• השפעה על הסביבה – מזון מעובד לתינוקות נוטה להיות בעל טביעת רגל פחמנית גדולה יותר בהשוואה למזון טבעי, זאת בנוסף לעובדה שאריזות המזון לרוב אינן ידידותיות לסביבה ולא ניתנות למיחזור
• חוויה שאינה שלמה – תינוקות לא יכולים לבחור בין מזונות, לגעת, לחקור או לשחק עם המזון.

האכלה משולבת

כפי ששמה מעיד, גישה זו משלבת בין האכלה בכפית לבין אכילה עצמאית של התינוק. כמו בהאכלה בלעדית בכפית, מומלץ לתת לילדים להאכיל את עצמם עד גיל תשעה חודשים כדי לעודד עצמאות.

יתרונות

• עצמאות – התינוק יכול לתרגל גם אכילה עצמית לצד האכלה בכפית ובכך לפתח עצמאות, גם אם רק יחסית
• פחות בלאגן – סביבת האכילה אמנם לא נותרת נקייה לחלוטין אך היא מתלכלכת פחות בהשוואה לאכילה עצמאית בלעדית
• ארוחות משפחתיות – התינוק יכול להצטרף למבוגרים לשולחן האוכל וליהנות גם מחלק מהמזון שכולם אוכלים
• התפתחות – התינוק זוכה לתרגל מיומנויות קריטיות בהתפתחות המוטורית שלו
• מגוון – תינוקות נחשפים למגוון רחב של מרקמים וטעמים, לא רק למזון טחון

חסרונות

• בלבול – תינוקות עשויים שלא להבין מדוע יש פעמים בהם הם מקבלים אוכל בכפית ולפעמים הם מתבקשים להאכיל את עצמם, מה שעשוי להוביל לבלבול
• בקרת תיאבון – התינוק מקבל הזדמנות פחותה ללמוד כיצד לווסת את התאבון ולהפסיק לאכול כשהוא מרגיש שבע
• זמן ובלאגן – מצד אחד הורים מאכילים את ילדם בכפית, אך גם נדרשים להתמודד עם הלכלוך הנוצר כתוצאה מאכילה עצמאית, וזה הפסד כפול

בסוף, מדובר בהחלטה אישית

פרשנו כאן את הגישות והשיטות השונות, וגם את היתרונות והחסרונות לכל שיטה, אך למרות זאת חשוב לומר: מדובר בהחלטה אישית שבסופו של דבר צריכה להתאים לכם, כהורים וכדמות מטפלת. לכל גישה יש יתרונות וחסרונות כלליים, אך יש גם שיקולים נוספים, המשתנים ממשפחה למשפחה ומהרכב משפחתי אחד לאחד. בבואכם לבחור את גישת ההאכלה הנכונה ביותר עבורכם, קחו בחשבון את העובדות כהווייתן – אך גם את מערך השיקולים האינדיבידואלי למשפחה שלכם.